?אז איפה מפרסמים לחרדים
הרשת החברתית האנושית - מדיית הנייעס
המדיה החרדית מתחלקת בין עיתונים קלאסים, פרסומונים, אתרים חרדים, שני ערוצי רדיו חרדים, פייסבוק וווטסאפ. זה המגזר היחיד בו קיימת רגישות גבוהה במיוחד לתוכן. הרגישות גבוהה עד כדי נידוי תוכן בגוף מדיה שאינו 'שלנו'. ובשנים האחרונות האבחנה בין 'עיתון שלנו' ל'עיתון שאינו שלנו' הוא דק מאד. מספיק שגוף המדיה מעודד השכלה או אינו מגנה גיוס חרדים וכבר זוכה באלפי (או עשרות אלפי) חרדים שינדו אותו גם אם העיתון מגיע ללא תשלום ונוחת בפתח הבית. זו הסיבה לקיום תפקיד 'המבקר' בכל גוף מדיה. 'המבקר' מאשר תוכן כתוב, תמונות ואפילו את הפרסומות. ללא אישור של המבקר לא תוכלו לפרסם באותו גוף מדיה.
ביצת התוכן היא מלכודת דבש. מצד אחד העיתון חייב תוכן כדי לעורר עניין, מאידך התוכן מקטלג את העיתון והעיתונאי עם תתי זרמים שעלולים למנוע מעשרות אלפי חרדים לקרוא את העיתון או להכניס אותו הביתה. בעיה זו יצרה את הפתרון בדמות הפרסומונים שהעזו להדפיס עשרות עמודי פרסומות ללא מילת תוכן אחת, ולמרבה הפליאה הם הצליחו לשבור את השוק. בקהילה בה אין אינטרנט, הפלאפון משמש לשיחות טלפון בלבד, קיימים יותר עיתונים שאסור להכניס הביתה מאשר עיתונים שנכנסים, יוקר המחיה מאמיר ואנחנו רק רוצים לשתות את הקפה עם משהו מעניין, הפרסומון משמש פתרון נפלא בבתים חרדיים רבים. הוא מדווח על מכירות, מבצעים, קולקציות חדשות שרק נחתו מחו"ל (ללא תמונות הקולקציה...) ומחירים מיוחדים רק לשבוע זה. כך נולדה אופציית הפרסום האידיאלית - פרסום זול (יחסית) שמצליח לחדור לתוככי המגזר, על תת גווניו, ומצליח להניע לפעולה.
במקום השני נמצאים עיתונים שמציגים תוכן ומדוורים ללא תשלום על בסיס פילוח לוקאלי. עיתון 'יתד נאמן' לדוגמה, מדפיס 140,000 עותקים ומחלק באזורים החרדים ללא תשלום, גם 'קו עיתונות דתית' מדפיס 200,000 עותקים עם תוכן משתנה בהתאם לעיר החלוקה, ועדיין למרות שהם מחולקים חינם, התוכן מאיים על ה'השקפה', ולא מעט תתי-זרמים נמנעים מהכנסת העיתונים הביתה.
האם ידעתם שגם היום, הורים נדרשים לחתום ש'רדיו חרדי' אינו נשמע בביתם? מדובר בשאלה עתיקת יומין שעדיין קיימת בשאלוני הרישום לסמינרים, חיידרים וישיבות, ולא צפויה להמחק משם בשנים הקרובות. מוסדות החינוך החרדי יוצאים מנקודת הנחה שבבית חרדי לא נשמעים קולותיו של רדיו חילוני, אך מוצאים לנכון להחתים הורים ותלמידות על תקנון האוסר לשמוע את 'קול חי' ו'קול ברמה' שהן שתי תחנות רדיו המיועדות למגזר החרדי. גם רבנים המוסרים הרצאות מוקיעים את שדרני התחנות, למרות שבשנים האחרונות המאבק נגד האינטרנט האפיל על המאבק נגד הרדיו, ומאז אפשר לשמוע רבנים העונים לשאלות ומרצים לציבור החרדי על סכנות האינטרנט והסמארטפון גם מתוך מקלט הרדיו. למעשה, נכון להיום, הבעיה העיקרית של ההנגה נגד הרדיו היא השדרנים, שבדרך כלל אינם מעבירים את ההשקפה החרדית הדרושה, אלא שואבים מידע ורעיונות מגופי מדיה שאינם חרדים. העובדה שהם הופכים למודל מדירה שינה מעיני העסקנים והרבנים.
המלחמה נגד האינטרנט החלה בעשור הקודם, אך אז רק מתי מעט נחשפו לפלאי אינטרנט והחשש מהאיום בדמות אינטרנט היה מוחשי. לעומת זאת, בעשור האחרון, כשהאינטרנט קבל כשרות לצרכי עבודה והפך לכלי שימושי בכל משרד (ואפילו עיריית בני ברק משדלת את תושביה לשלם ארנונה באמצעות שובר שיתקבל במייל) התהייה מקבלת גוונים עזים – האם המלחמה נגד האינטרנט תחזיק מעמד גם בעשור הבא? ימים יגידו. בינתיים קיימים אתרים חרדים, שמצליחים לייצר תעבורה יפה באתר, הרבה בזכות העובדה שסנני האינטרנט פותחים את האתרים החרדים לציבור המסוננים שלהם.
הפייסבוק, מתגלה כדרך נהדרת לתקשר עם קהל היעד של המותג בישראל ובכל העולם. אך המצב שונה במגזר החרדי. אמנם, בשנתיים האחרונות אנו עדים לצמיחה של מאות אחוזים בקרב משתמשי הפייסבוק החרדים, אך הם עדיין מיעוט זניח. לאחרונה נתקלתי בפרסומת הזו בפייסבוק, הפרסומת יצרה אצלי ריאקציה ולא בגלל שפנו לחרדים בפייסבוק, אלא בגלל שהיא מדברת בשפה חרדית של העשור הקודם.
כשפונים לחרדים בפייסבוק צריך להכיר בעובדה שהם עברו תהליך של 'ישראליות'. אמנם הם בוחרים להשאר במגזר החרדי אך לא מוכנים לקבל את כל סל הערכים עליהם גדלו, וקיים סיכוי שהם יתנערו מסטנדרטים ודרישות שאינם קשורים להלכה.
הציבור החרדי גדל על מבנה של קהילה. גם חרדי שאינו קשור לקהילה ספציפית, ואינו חסיד של אדמו"ר פוגש את אותו מעגל אנשים באופן קבוע. התפילות בבית כנסת ביום חול ובשבת מכריחים את החרדי לשמור על המסגרת הקהילתית שלו. בבית הכנסת הוא יכול להתעדכן בנייעס (חדשות), לשמוע מי חלה, מי ארס את ביתו ומי החליף עבודה. האהדה ל'נייעס' בתוספת העובדה שווטסאפ הוא כלי סגור ואין אפשרות להשחיל אליו תכנים שאינם מבוקרים, גרמה לפריחת הווטסאפ וקבוצות הווטסאפ, ותוך תקופה קצרה הוא השתלט על השיח. לא מעט דרמות חרדיות החלו בעקבות הדלפת מידע ותמונות מתוך קבוצות. חלקן קבוצות 'שוות', שחרדים וחרדיות רבים חושקים להצטרף אליהן, וחלקן קבוצות לשיח בנושא שמעניין את חברי/ות הקבוצה. הדיונים בקבוצות עוררו את פחד העסקנים מאיבוד שליטה, ובתגובה הם דרשו מ'הסמרטפונים הכשרים' למנוע מלקוחותיהם קבלת סרטונים בקבוצות וצמצום מספר הקבוצות בהן אפשר להיות חברים. אך עדיין, חרדים רבים שיש להם גישה לאינטרנט מסונן נכנסים לווטסאפ ווב וממשיכים לתקשר גם משם.
התקשורת עם מיליון חרדים מעולם לא היתה מסובכת יותר, אך באותה מידה התקשורת עם קהל היעד הישראלי אינה יותר פשוטה... רק צריך להכיר את הדרכים הנכונות לקהל היעד שלך ולהעביר להם את המסרים המדויקים עבורם.
רוצים לקבל מידע מדויק על גופי המדיה במגזר? כנסו למפת גופי המדיה החרדית.
Comments